קטעים נבחרים מפרוטוקול המועצה האזורית על המעברה 1952-1950, ליקט יעקב רענן

קטעים נבחרים מפרוטוקול המועצה האזורית על המעברה, מספטמבר 1950 – לקראת הקמתה, ועד ספטמבר 1952,
מאת יעקב רענן – מזכיר ועד כפר אונו באותן שנים.

מעברת אונו (כרכום)
דוד דור ובעיותיו

העמודים שלפנינו מוקדשים למעברת אונו. לפני חמש עשרה שנה, בחודש דצמבר 1950, נמתחו בה האוהלים הראשונים לקליטת ארבעת אלפים נפש תוך שנה אחת, שנת 1951. יהודי עירק היוו את רוב האוכלוסייה, כן היו בה עולי תימן, רומניה וצפון אפריקה,

היום אנו עוברים ברחובות ירושלים, יהודה הלוי ואחרים, ורואים תורנים של טלוויזיה מתנשאים מעל לגגות, פה ושם מכונית פרטית בחצר. לא נוכל לתאר לעצמנו כי באותם המקומות התגוררו אנשים באוהלים בתוך שדה קוצים השורץ נחשים, בלילה חושך ללא חשמל ופחד ממזיקים, בחורף פקדו שיטפונות את המקום וגרמו סבל ונזקים. המים לשתייה ולבישול היו בחוץ וכן בתי השימוש עמדו בחוץ. תעלות פתוחות של מי שופכין דלוחים חצו את המעברה לאורכה ולרוחבה. אמנם מגיפות לא פרצו וזהו נס מן השמים. המחלקה הסניטרית עמלה קשה כדי לשמור על בריאות העולים, אולם לשנות את התנאים של מעבדה באוהלים וצריפונים לא יכלה.

עתה נשתדל לעקוב אחרי המאורעות על סמך הפרוטוקולים של המועצה האזורית אשר בימים ההם עיקר פעולתה היתר. קליטה העולים והעברתם ההדרגתית מחיי מעברה לחיים נורמליים של תושבים במדינה. כן נשמע דבריהם של העולים דאז, כמו שיצאו מפיהם או מעטם, עתה 15 שנה אחר כן.

7.9.1950
ראש המועצה האזורית מביא לפני חברי המועצה את עניין הקמת המעברה. היא צריכה להיות מורכבת מ-200 משפחות. התנאי הוא שיהיה מקום מתאים להקמת שיכון במקום. הקמה המעברה קשורה עם פיתוח האזור בכלל. הוחלט בחיוב על הקמח המעברה, בתנאי שפיתוח הסביבה ישמש להם מקור לעבודה.
הוטל על החברים לאה מסחרי ומר צביר להכין את סידור המעברה באזור ועל מר טירולר ומר זיידמן לקבוע את שטח הקרקע המתאים למעברה ולשיכון קבע.

7.10.1950
הוחלט להקים את המעברה על אחד השטחים של גוש 601 או 6946, הנמצאים מזרחה מהתכנון.

30.11.1950
המעברה עומדת לקום בימים הקרובים. מר זיידמן מציע לא לקבל ילדים ממעברות אחרות (לבית הספר), זכות בכורה לילדי המעברה באזורנו

28.12.1950
מר זיידמן (כבר) החליטו במחלקת הקליטה (של הסוכנות) מאיפה יעבירו את האנשים למעברה בכפר אונו. המוסדות הולכים ומוקמים. בשבוע הבא יבואו 50 המשפחות הראשונות. הופר הפרינציפ  שהחלטנו עליו, כי אנשי המעברה ישתכנו בכפר אונו, האנשים קשורים לכל מיני שיכונים אחרים. מתוך 200 משפחות במעברה יישארו 50-60 משפחות על מנת להשתקע. חשבנו לדאוג לעבודה (לאנשי המעברה). מר הרטמן הודיע: בזמן שהמעברה תקום יתחילו לתת הלוואות לפיתוח, עלינו לתבוע להחיש אח ההלוואות לפיתוח, טרם שאנשים באים. הבעיה העיקרית היא החומר ובמיוחד מלט. תעמוד לפנינו בעיה: ועדה שתטפל במעברה.

11.1.1951
מר זיידמן מוסר על עניין בית הספר והמרפאה, בקשר עם המעברה. ניתנה הוראה מטעם ועד כפר אונו לרשום את הילדים מהמעברה (לבית ספר), שיתחילו בלימודים עד שיקום הצריף למטרה זו. המרפאה כבר הוקמה בכפר אונו.

18.1.1951
הצריף המוצע לבית ספר נמצא קטן מדי והוחלט לדרוש צריף נוסף.

4.3,1951
במעברה נפתחו מוסדות הילדים, בראשונה נפתח הגן. בימים הקרובים ייפתחו גם יתר המוסדות. בפגישה עם הסוכנות הוחלט: עד שלא יפתחו את כל המוסדות, לא לשלוח יותר אנשים למעברה. נוסף לזה, מבקשים להפחית את מספר המקרים הסוציאליים.

26.3.1951
מר זיידמן מציע להקים מרפאה נוספת במעברה. הוא אינו מרוצה מתכנון שטח המעברה ומציע לשנות את תכנון  הכביש למעברה. באשר למים, הוא מודיע כי אם לא יצליח הקידוח החדש (בשיכון "ישי"), לא יוכלו לספק מים למעברה. בית הספר יהיה מעתה במעברה.

3.4.1951
המעברה מונה כבר היום 500 משפחות, 80% מהם עולי בבל. כאשר המעברה הייתה בת 200 משפחות, חשבו על בית ספר משותף למעברה וכפר אונו. עכשיו, עם גידול המעברה, עומדת השאלה אם לא כדאי  להעביר את בית הספר למעברה. מהסוכנות הבטיחו להקים 5 צריפים לגן ילדים ו-6 צריפים לבית ספר.
מר זיידמן: מתוך רצון לא להקים "גטו" במעברה הסכמנו לבית ספר משותף. בית הספר בכפר אונו לא יוכל לקלוט יותר ילדים ולכן אנו מבקשים להעביר את בית הספר למעברה.
מר מסחרי: אנחנו מסכימים שתוך השבוע יפתח המרכז לחינוך את בית הספר במעברה, באופן זמני בתוך אוהל.

15.4.1951
מחליטים לפתוח חדר מועצה (אזורית) במעברה.

31.5.1951
בפגישה עם מר ויץ (קק"ל) וחברת שיכון, סוכם להקצות 1,000 דונם  למשתכנים של המעברה ו-300 לשטח חעשייתי.

21.6.1951
מכינים את התכנית המובטחת של אזור תעשיה ,בין שכונת אונו והמעברה. ענייני המעברה הולכים ומסתדרים ויש יסוד  לקוות לשיפורים נוספים, עד הקמת הצריפים וסלילת הכביש בתוכה.
הוחלט לבקש מאת הממשלה סידור תחנת משטרה במעברה.

27.12.1951
המצב במעברה לאחר השיטפונות. קרה נס והוא הודות לכך, שהסוכנות התחשבה בהמלצתנו והקימה את המעברה במקום המתאים. מתוך 850 אוהלים נכנסו מי שיטפונות ל-150 בלבד. בימים הראשונים הייתה קצת פאניקה, אבל אחר כך, כאשר שמעו מה קרה במעברות אחרות – נרגעו הרוחות.

24.1.1952
בסדר היום ענייני סעד.
ראש המועצה מר זלמן מסחרי: לפני כשנה תבענו מהסוכנות להקים מעברה באזורנו, דיברנו אז על 250 משפחות. במשך הזמן הגענו ליותר מ-800 משפחה, לא ידענו איך לטפל בכל האנשים האלה. זוהי תורה יחידה במינה. ודווקא בגלל חוסר ניסיון, עשינו הרבה שגיאות בעבר ועוד נעשה בעתיד. קיבלנו את המעברה עם כל הצרות שלה. בימי השיטפונות, אנשי כפר אז"ר פתחו את בתיהם. אפשר לומר, קיבלנו את העול הכבד הזה בשמחה רבה. גישתנו צריכה להיות עזרה הדדית. ישנן מאות משפחות מחוץ למעברה במצב קשה. שולחים לנו מבאר יעקב מקרים סוציאליים. אין למועצה אפשרות ויכולת לתת עבודה. ועזרה לכולם . ישנם מקרים שבמשך הזמן נמצא בשבילם סידור מסוים, אבל למספר מהם אין שום פרספקטיבה לעתיד.
אי אפשר להמשיך תמיד בעזרה כספית של כמה לירות כמו היום, ועלינו למצוא דרך  אחרת. מצד שני, אין לנו  זכות מוסרית לומר לסוכנות לא לשלוח אנשים חדשים לאזור שלנו. תפקידנו להעביר אח המקרים השונים לחיים יותר
קונסטרוקטיביים ועל ידי זה להקטין אח העזרה הרפואית והכלכלית.
המועצה חושבת לפתח אזור תעשייתי ולקלוט את המקרים האלה בתעשייה, אולם גורמים שונים מפריעים לביצוע התכנית. אנו מצדנו נעשה כל מה שאפשר יהיה  לעשות. נטפל במפעלים קטנים כקואופרטיבים ותמיד נחפש את הצורה אשר תיתן למקרים הסוציאליים את האפשרות לחיות. אנו נמשיך בפעולתנו כדי לשכנע את הסוכנות להקים מקומות מלאכה בדיוק כמו שעושים גני ילדים ודברים אחרים. בנוגע ללשכת הסעד בגבעת ברכה, קשה לתת שם כזה ללשכה. חנות לאטליז משמש כמשרד ובאותה חנות גם ספרייה וגם מספרה. אי אפשר להמשיך כך. הגענו כבר למאות משפחות הזקוקות לסעד.
לפני שאסיים אח דברי, מחובתי להדגיש בהזדמנות זו את הנאמנות ואת המאמצים שחיים איינהיזיגר השקיע בעבודתו כמזכיר הלשכה. הודות לו היו פחות שגיאות והייתה התקדמות בעבודה. ידוע לנו כי יש לו הצעות עבודה אחרות. אולם עלינו לעשות מאמצים, כדי לא לתת לו ללכת מאתנו.

גב* פרידמן מפקחת אזורית: ברצוני לדעת מה הן האפשרויות לארגן את הנוער בקואופרטיבים חקלאיים. למטרה זו  אפשר לקבל עזרה כספית מהמוסדות. נכון הדבר שחיים א׳ינהיזיגר עבד מעל כוחותיו ועשה גדולות – לעבוד בסעד זה מקצוע ובתוך העבודה לומדים את הפסיכולוגיה של האנשים ואת הגישה אליהם.

חיים א׳ינהיזיגר: נכון, עשיתי את כל הפעולות הציבוריות והסוציאליות ורק עכשיו נודע לי כי יש אפשרות ללמוד את העניינים האלה. זאת היא הסיבה שהיו שגיאות בעבודתנו. נשארו עתה במעברה 40-50 משפחות המקבלות תמיכה באופן קבוע וגם עזרה רפואית. הרבה דברים כבר נעשו אבל חלוקת ההלבשה נשארה עד היום. 348 משפחות קיבלו בזמן האחרון הלבשה. כדאי לציין, שלא הכול היה בסדר בשטח זה, מספר קטן של אנשים קיבלו מאתנו אשורים לבית הבראה. היה מקרה מלבן ומקרים בהם השתתפה לשכתנו. היו 76 מקרי לידה. ברור כי מספר זה כולל רק את אלה שפנו אלינו, חוץ מאלה שפנו ישר לקופת חולים. ענייני מלבן היא נקודה כאובה מאד. היו 121 פניות למלבן ומהן 25 (בלבד) קיבלו איזה סידור –  וזה גם כן הודות לפעולת המועצה. 4 מקרים ואלמנה אחת נכנסו ללמוד מקצוע. זאת היא אחת הפעולות חשובות ביותר, וכדאי לציין אותה כהצלחה מיוחדת של הלשכה.  דרוש סכום של 130-40 לי׳י לחודש עבור המקרים האלה.
פנינו הרבה פעמים לסוכנות כדי לקבל סידור ראשון. קיבלנו רק עבור 23 מקרים וסכומים קטנים. 3 מקרים החזירו אח הכסף שקיבלו. 500 איש (משפחות) עברו דרך לשכתנו, זאת אומרת, כ-60% של האוכלוסייה כולה, וקיבלו מאתנו הדרכה בענייני חינוך, ביטחון, שיכון וכ'.

ה. פישר: עד השיטפונות היה במעברה גן ילדים ל-160 ילד וארבע כיתות. התחילו כבר בטיפול ב-30 תינוקות ובהזנת הילד. בשעת חרום נפתח גם בית תינוקות – 25 תינוקות ופעוטון עבור 40 ילד בגיל משנה אחת, ושלושים עבור 3 שנים. הם מקבלים 3 ארוחות כל יום. בהזנה מבשלים פעם אחת (ביום) עבור 250 ילד.

א. רומנו מדגיש את הצורך להדרכה חברתית ורוחנית בכל האזור. דורש הקמת מועדונים לילדים ונוער, מגרש ספורט ואת ההתקשרות של העולים עם הקרקע.

י. אבנר: כעת, עם העברת העולים לצריפים, יהיו תנאים של יישוב קבע  ותנאים לעבודה יותר יוצרת. ראיתי איך אנשים הסתובבו על יד המשרד, ועכשיו מתחילים לעבוד כפועלים. אבל יהיה עוד חלק שנצטרך לתמוך בהם.

14.2.52
את הכביש למעברה סוללת הממשלה.

5.6.1952
מר סמוכה (סמוחה) מיצג את המעברה במועצה האזורית.
מוסדות חינוך ורישום ילדים לבית ספר: במעברה ההורים מצהירים על בית ספר של זרם העובדים, ולא של המזרחי. אנשי המזרחי רצו לפתוח בי"ס במעברה כבר לפני כחודש. הוסבר להם כי אם יהיה מספר חוקי הדרוש לפתיחת בי"ס, תדאג המועצה לפתיחתו. עד כה נרשמו 480 ילד ובתוכם 20 לבי״ס מזרחי , יתר הילדים ל זרם העובדים. יהיו השנה 6 צריפים לבי״ס של זרם העובדים במעברה וחמישה לגני ילדים. המועצה רוצה לפתוח גנים ציבוריים על יד בתי ספר.

בעניין אספקת מים למעברה, מבקש ראש המועצה מוועד קריית אונו מאמץ נוסף. ידוע כי כמות המים משתי הבארות אינה מספיקה עבור האוכלוסייה כולה, אולם אפשר להכניס איש נוסף למפעל המים שיטפל באספקת מים וכן להתקין  משאבת עזר לדחוף אח המים למעברה. בגלל חוסר המים אי אפשר לשלוח מדריכים חקלאיים למעברה.

זיידמן : בזמן האחרון הישגנו מוטור לאחר קשיים רבים ועומדים בקשר עם מר בורגר לרכישת משאבה נוספת. בינתיים אנו יכולים להבטיח מי שתייה וקיום הגינות הקיימות. מבקש את אנשי המעברה שלא לבזבז מים שלא לצורך.

הקמת מפעלים. ישנן במעבדה משפחות שאין להן שום אפשרות של קיום. הוצאנו עבורן כ-20.000 ל"י בשנת הכספים  1951/52 ואין באפשרותנו להמשיך. ומצד שני, אי אפשר להפסיק את העזרה, יש הצעה להקים מפעלים
קונסטרוקטיביים והדבר הראשון , הקמת מתפרה. המפעל יעלה כ-3,000 ל"י. הסוכנות מספקת את הצריפונים, המלבן  2.000 ל"י והמועצה 1.000 ל"י מבקש מוועד קריית אונו למסור מגרש בתחומה, היות ואין עדיין חשמל במעברה.
מר זיידמן מסכים עקרונית למסור מגרש למטרה זו.

28.8.1952
תתקיים חגיגה לרגל כניסת העולים לצריפונים ופתיחת הכביש ,בהשתתפות שר החוץ מר משה שרת.

7.9.1952
מציעים לחבר אח רשת המים של קריית אונו לכפר אז״ר, כדי להגדיל את כמות המים למעברה.

23.9.1952
בבתי ספר במעברה 700 ילד,  24 תלמידים בזרם המזרחי.
מקמל וסמוכה (סמוחה) עזרו הרבה לרישום לבית הספר של זרם העובדים.
ישנם 24 מורים ומורות, בכל זאת קשה המצב. קשה לקרא למורים מורים.

מים למעברה: כפר אז"ר מוכן לתת מבאר הכפר מים, אם הם יגיעו עד המעברה. אולם המים מגיעים רק לקריית אונו ולא למעברה.

מצורף המסמך המקורי.

מקור: מיכל 54, תיק 1, מעטפה 1