זיכרונות זלמן רובין, מהמייסדים 1993-1989ושמואל בנו 2002

זלמן רובין, במפגש מייסדי כפר אונו בבית צ'ונצי פישר, 28.8.1989
אנחנו "השאריות" מהמשפחות הראשונות. בחגיגות שעושים, צריך לזכור שיש הרבה
משפחות שאינן כבר. צריך לעשות מזכרת לאותן המשפחות, שנתנו את חייהן לא רק לקריה אלא גם למדינה. שיהיה זיכרון מכל משפחה.
אנחנו והדור השני יכולים לתרום הרבה, להוציא חוברת שבה תיזכר כל משפחה והילדים הראשונים של עשר השנים הראשונות.
אני מקווה שכל מי שנשאר מה"שאריות" יוכל לתרום. היה חבר שהקים את בית הכנסת
הראשון, באום, שלא נזכר בספר של 25 השנה.

*נרשם בעת המפגש ע"י רענן רשף

 זלמן רובין מספר, 3.1.1993
עליתי לארץ בשנת 1933 עם קבוץ השומר הצעיר בשם פילנטי והתיישבנו "בגבעת הקיבוצים" , צפונית מרחובות.
גרנו באוהלים, היה חדר אוכל יפה. עבדתי בנגריה בשכונת התימנים בשעריים, בעל הבית היה אשכנזי. חלק מהחברים הלך ל"בית – אלפא" וחלק ל"משמר העמק".
עזבתי את הקיבוץ אחרי שנה בגלל שרציתי להביא לארץ אמי ואחי הצעיר גרתי בתל-אביב.
בערך בשנת 1937 סיפר לי "יקה" אחד, שיש "יקה" אחר שנרשם לשיכון בכפר-אונו והוא רוצה למכור את הזכות שלו. רכבתי לכפר-אונו על אופניים והרכבתי עליהם את שושנה. קניתי ממנו את הזכויות.
עוד לפני שהגעתי לכפר, הייתי בא לעשות תורנות שמירה. פעם אחת באתי לתל ליטוינסקי לקבל רובה בלתי ליגאלי, טעיתי בדרך לכפר ועליתי על הכביש. פתאום באה מכונית של אנגלים, נשכבתי בתעלה על הרובה בכדי שלא ישגיחו בי.
הגעתי לכפר בפברואר 1940 נהייתי "גפיר" וגוייסתי להגנה. אריה וישניאק היה המפקד. עדיין לא גר בכפר. התייצבתי אצלו ב"בית ברנר" בת"א שם הוא עבד. הבית שבו הוא גר רק מאוחר יותר היה ריק, ובו עשינו את האסיפות הכלליות. התחלנו לקנות נשק בלתי ליגאלי. ברחוב על יד הבית של פרסלר מתחת לצינור המים חפרנו בור, והחבאנו בו את הנשק כשהוא עטוף בשקים.
שפיגלשטיין ואני טפלנו בנשק, גם על הבוסטר של המים (על-יד הבית של לבנשטיין), שמנו נשק באדמה.
על יד הקיר המערבי של "בית העם" היה סליק בתוך חבית. הסליק האחרון לפני קום המדינה, היה מתחת לגג הרעפים של גן הילדים, שעל יד המועצה.
אצלי בבית ישבו מדריכים של ההגנה והכינו את התוכניות של שיעורי הנשק.
כאשר הוכרזה המדינה, עליתי ביחד עם שפיגלשטיין (אולי גם עם קלמן פישר) על מגדל המים וירינו יריות שמחה.
העמדות היו מסודרות בצורת קשת כלפי דרום-מזרח.

*השתתפה בראיון תמרה רשף-פישר ורשם רענן רשף

שמואל רובין מספר, במפגש בני מייסדים ב-12.6.2002
הורי, זלמן ושושנה רובין. אבא הגיע ב-1933 ב"נישואים פיקטיביים".
אמא באה כמעפילה, עבדה בתל-אביב במשק בית ושם הכירה את אבא. אמא גדלה אצל סבתא, כילדה עבדה בחנות. סבתא אמרה לה שתמדוד את הבד… היא תמכה בה, שתלך לעבוד. בגיל 16 עלתה לארץ עם השומר הצעיר והמשפחה ישבה עליה "שבעה".
הורי באו דרך הפרדסים לראות היכן יהיה הכפר.
הייתי בן יחיד בגילי, עם הבנות הדסה וחנה ויטיחובסקי (מחזור ב' ב"ניר"). בכיתה א' צרפו אותנו לגן, בכיתה ב' למדנו ב"בית העם" עם המורה שמואל, אחר כך הגיעו דקלה ורות. למדנו מתחת לעצים אצל משפחת בנדר (בית משפחת קלמנט).
אבא הקים לפני מלחמת השחרור נגריה לרהיטים, עם שותף (זוננשיין), אבל לא הצליח למכור את השולחנות.
אבא היה אחראי על השמירות. אנשי "שכונת רסקו" לא רצו לשמור, הלכו וירו להם מתחת לחלונות.
השלג "גמר" לנו את עצי הפרי.

*רשם רענן רשף