תולדות גן הגיבורים בקריית אונו, אדריכלית נעמה שבתאי ציזר ומהנדסת מיכאלה אורן

סיפור גן הגיבורים מלווה, באופן עקבי, את סיפור ההתיישבות בקרית אונו לפני הקמת המדינה ולאחריה ושוזר בתוכו את פועלם של מיטב האדריכלים ואדריכלי הנוף שפעלו באותם השנים.

הגן עבר ארבעה גלגולים שונים מאז תוכנן השטח כגן ציבורי, ע״י מתכנן הכפר האדריכל אריה שרון. בראשית שנות הארבעים, על חלקו המקורי השתרע שדה בור ששמש את התושבים בעקר באירועים החגיגיים שהתנהלו בחזית בית העם. עשור לאחר מכן, בתחילת שנות החמישים, הוקם גן זיכרון קטן, שתכנן אדריכל הגנים הידוע יחיאל סגל. בתחילת שנות השישים הורחב הגן ועל בסיס תכניתו של סגל עוצב גן חדש שתוכנן ע״י האדריכל יעקב שלגי והפסל ואדריכל הגנים יצחק דנציגר. הגן הסופי לא הכיל בתוכו חלק מהאלמנטים המשמעותיים והחשובים כפי שתוכננו בתכניתם המקורית של שלגי ודנציגר ואף נפגע כתוצאה מבניית מקלט שנים ספורות לאחר מכן. במהלך השנים חלו שינויים נוספים הן באלמנטים פיסיים והן צמחיים. עם זאת, משמעותו של הגן, כגן זיכרון, נשתמרה עד היום וקרית אונו מבצעת את טקסי יום הזיכרון הרשמיים בגן זה.

מטרתה העיקרית של עבודה זו, היא לקדם את תיעודו של גן הגיבורים בקרית אונו, שימורו והחייאתו, כחלק חשוב ועיקרי במרקם ההיסטורי של העיר ולהציע תכנית רעיונית המחזקת את ה״ישן עם החדש" בהתאמה לצרכיה העכשווים והעתידיים. גן הגיבורים ראוי שישמר כחלק ממתחם רחב יותר הכולל את השטח הציבורי הראשון, עליו נבנה בית העם. שני שטחים אילו הן לב ליבו של "כפר אונו" עפ״י תכנית שרון וכל תכנית שימור שתכתב, צריכה להתייחס לשני השטחים ולקשר ביניהם. מאחר וקרית אונו סובלת ממחסור בשטחי ציבור, מתחם בית העם וגן הגיבורים ראוי שישמשו כמתחמים ציבוריים ויכילו בתוכם פונקציות כגון: בית יד לבנים, מוזיאון לתולדות היישוב, הארכיון העירוני ועוד.

העבודה המובאת להלן, התבססה על שיטת מחקר מגוונת שכללה איסוף חומר ארכיוני מקורי, ראיונות עם וותיקי היישוב, צילומים ישנים ותצלומי אויר, שמתעדים את העבר וניתוחם בעזרת אנשי מקצוע מתחום אדריכלות הנוף. בנוסף, נעשה שימוש בחומר כתוב, שהיה קיים על הנושאים השונים. נערכו תצפיות רבות בשטח והוכנה הצעה תכנונית רעיונית לגן.

המסמך המצורף על תולדות "גן הגיבורים" בקריית אונו הוכן על ידי אדריכלית נעמה שבתאי ציזר ומהנדסת מיכאלה אורן במסגרת קורס "שימור גנים היסטורים" בטכניון בהנחיית ד"ר עדה סגרה. אוגוסט 2007.