מעברת אונו – מאוהלים לצריפים

מעברת אונו – מאוהלים לצריפים, מתוך "הקריה שלנו", 1990

בשנת 1950, שנת העלייה ההמונית למדינה, הוכפלה האוכלוסייה בכפר-אונו.
תחילה הגיעו "משער העלייה" משפחות מיוצאי רומניה ותימן ותקעו אוהליהן על אדמה נטושה, בחלקו המזרחי של כפר אונו (באזור שהוא מזרחה לרח׳ לוי אשכול של היום).
בהתאם לתוכנית צריכים היו האזרחים החדשים להשתכן במבני קבע. אולם הגל הגדול של העולים, שעלה לארץ במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" שיבש את כל התוכנית. במקום 200 הגיעו לכפר 800 משפחות מרובות ילדים וזקנים והם שוכנו זמנית באוהלים.
רוב המשפחות נשארו באוהלים כשנתיים, עד שפונו לצריפים. גם הצריפים היו מקום מעבר בדרך למגורים של קבע, בשיכוני האבן.

המעבר לצריפים
מאות המשפחות הועברו מאוהלים לצריפים. נסלל כביש, שהקיף את המעברה וקשר אותה לתל אביב. אורגנו שירותים וקמו מוסדות בריאות, סעד , בית-ספר, מרפאה וסניף הסתדרות. הוקמה צרכנייה, חנויות , שוק, והמעברה לבשה צורת יישוב.
בחגיגה שהתקיימה ב־ 8 באוגוסט 1952, לרגל כניסת 800 המשפחות לצריפונים החדשים, אמר שר החוץ דאז, משה שרת, שנסתיימה תקופת הקליטה, "עתה" אמר "הנכם אזרחים במדינה".

מספרת שושנה, שהייתה מדריכה במעברה:
"תושבי כפר אונו אימצו את תושבי המעברה והוחלט מיד להגיש עזרה, מספר מתנדבות עבדו במקום באופן קבוע. תפקידן היה שמירה על הניקיון והבריאות במעברה.
המדריכות נלחמו בתנאים הקשים, במחלות זיהומיות רבות כמו: גזזת, מחלות עיניים ומגפת שיתוק ילדים, שפרצה באותו הזמן בארץ. נפתחו מעונות יום לתינוקות, גני-ילדים וחדרי הדרכה לאימהות".

מספר פורטיס, שהיה מזכיר המועצה האזורית, וסייע לאנשי המעברה:
זו הייתה תקופה קשה. היה קשה להשתלב בחיים החדשים. היו בעיות של תעסוקה. יחד עם זאת צמחה במעברה שכבה של מנהיגים, וגם נערכו בחירות לרשות המקומית

מצורף המקור